דעותיי חלוקות,  מצד אחד אני מסכימה עם משפט זה מכיוון שלכל אזרח שחי במדינה דמוקרטית יש את הזכות לבטא את עצמו בזכות חופש הביטוי. חופש הביטוי אומר שכל אדם יכול לבטא את דעותיו ולהגיד מה שהוא רוצה מבלי שיגבילו אותו בכל אמצעי התקשורת - אינטרנט, דיבור, עיתון, אומנות, כתיבה ועוד...                                                                                                                                                                        היכולת של תוכניות אלו להעביר מסר או דעה מסוימת בעזרת הסאטירה הן גדולות ולכן יעילות - כי מי לא אוהב לצחוק על פוליטיקאים דרך אמירות שאמרו, מעשים שביצעו וכו'. הסאטירה יעילה להעברת מסרים, לשכנוע אנשים - לרוב ילדים שאינם ביצעו מחקר ומסתמכים על תוכניות הומוריסטיות. תוכניות אלו לא נועדו רק כדי להצחיק את הקהל הבוגר אלא גם כדי לבקר אנשי בידור ופוליטיקאים ולשכנע את הקהל ה"מושפע" בדעותיהם.

הדור שלנו זה דור בפחות אוהב לראות חדשות ולרוב פחות מתעניין במה שהולך במדינה (אלא אם כן זה נוגע אלינו או שיש מבצע/מלחמה) ולכן בין הדרכים הכי טובות להשפיע על הדור הצעיר זה על ידי פרסום תכנים הומוריסטים על תכנים פוליטים, ככה הנושא הופך לפחות כבד ומעיק וליותר מסקרן ומצחיק.

מצד שני, אני חושבת שיש נושאים מסוימים שבהם ההומור והסאטירה עוברים את הגבול, יש נושאים רגישים כמו השואה, טראומות של אנשים וכו', שזה לא רגיש ובסדר לצחוק על זה - במיוחד אם לא עברת את זה. השימוש בחופש הביטוי זה דבר חשוב והכרחי, אך לפעמים צריך לדעת מתי לעצור ומתי ההומור הזה כבר מעבר לרק מצחיק, אלא גם פוגע ומשפיע לרעה על החברה שלנו. 

כל עוד הזכות לשם טוב לא נפגעת וכל עוד לא נוגעים בנושאים רגישים שלצחוק עליהם באינטרנט זה פוגעני כלפי רוב האנשים אז זה בסדר. במידה וזה עובר גבולות, מוציא שם רע לבן אדם, צוחק על נושאים רציניים שזה פוגעני עבור קבוצה מסוימת של אנשים לצחוק עלייה -  אין לפרסם או לתמוך בפירסום כזה! יש השלכות לדברים האלה בין אם זה יוביל לפגיעה נפשית, לפיטורים, לזלזול ולשם רע.

בנוסף, חשוב לזכור שאכן קיים הבדל בין סאטירה בערוץ הציבורי לבין הערוצים המסחריים - ערוץ ציבורי נועד לציבור, נועד להעביר מידע, לפרסם כתבות, סיפורים וכו, לכן הסאטירה מקובלת בשם בתכנים שנועדו להעביר ידע ולבקר אנשי ציבור/פוליטיקה/נושאים מסוימים.

ערוצים מסחריים נועדו לקידום מוצרים או אומנות מסוימת ולכן סאטירה פחות מקובלת שם. ישנם דברים שבערוץ מסחרי אפשר לפרסם ובערוץ ציבורי זה אינו אפשרי וההפך.

​

​