SHAY'S BLOG

בתקשורת המסורתית המסר מועבר בצורה שאינה אלימה כמו הנושא עצמו. לקחו סיטואציות מורכבות וקשות

והצליחו להעביר לצופים מסר כואב בצורה עדינה ופחות מורכבת. בעזרת הפשטות של העברת המסר, הנשים

המזדהות עם סרטון זה מצליחות להגיד ולהבין שגם הן עוברות מערכת יחסים אלימה ויכולות להמנע משנים

נוספות של חוויות אלימות מבן זוגם.

בתקשורת הדיגיטלית המסר מגיע לחלק מהצופים והחלק השני זועם על חוסר השיוויון, על "הגב" שזה נותן לנשים

כשהסיטואציה הפוכה. חלק אינם מבינים איפה האלימות נמצאת בסרטון והמסר אינו הועבר אליהם בכלל.

אפשר לראות שבתקשורת הדיגיטלית יש תגובות לטובה לרעה על המסר, יש תלונות על הפרסומת ויש כאלה שחושבים שהפרסומת גאונית.

בתקשורת הדיגיטלית זה לרוב ילדים שהסביבה שלהם לא מודעת למה שהם צופים בו כי זה נמצא בטלפון האישי שלהם ולכן ילדים קטנים שנחשפים לסרטון זה לא מבינים את החשיבות ויכולים להבין מתגובות הסרטון דברים שיצדיקו את האלימות או לגרום להם לזלזל בפרסומת ובנושא. לעומת זאת, בתקשורת המסורתית רואים את פרסומת זאת בטלוויזיה ולכן הסביבה מודעת לכך ויכולה לעזור לילד קטן שהיה בסלון באותו הזמן שהפרסומת שודרה ולהסביר לו את החשיבות של הסרטון.

אפשר לראות את הדומה בין התקשורת המסורתית לבין התקשורת הדיגיטלית בעזרת הבנת המסר. המסר מועבר בצורה מובנת (לפחות לרוב הצופים). אני אישית הייתי מוסיפה הסבר נוסף למקרה וילדים קטנים צופים בזה בלי אדם מבוגר, ככה שגם הם יוכלו להבין את המסר של הסרטון.

​