ניתוח תוכניות ריאלטי

הישרדות משויכת לתוכנית ריאלטי שמבוססת על הפקה ומשתתפים. ההפקה והמשתתפים (שנבחרים על ידי ההפקה), הם ״המנוע״ העיקרי מאחורי ההדחות וההתקדמות בתוכנית. הקהל שבבית כן נמצא בתוכניות אלא בתפקיד מסוים בדרך כלל כמו ״הצלה״ של מתמודד/ בחירת אהוב הקהל… אך תפקיד זה לא מרכזי. חלק מתוכניות אלה מתקיימות בסוג של בועה, ״עולם כיס״ (סביבה מובנית, מנותקת ממציאות החיים היומיומיים של המשתתפים ומלאכותית לפעמים).

בתוכניות ריאלטי הישרדות יש מאפיינים שאפשר לראות ברוב תוכניות הריאלטי הקיימות.
התוכנית מציגה נושא אחד, תחרות על מי יהיה השורד האחרון בעולם שלהם- מנותקים מכולם ויודעים רק מה שמתרחש בתוכנית (או מה שההפקה רוצה שהם ידעו).
מאפיין שני זה יצירת מציאות אסתטית, מציאות ״נקייה״ מכל מה שקורה בחיים האישיים, ממה שמתרחש בעולם, בארץ.
בין המאפיינים החשובים שיש בתוכנית הריאלטי זה הדרמטיות, מי יזכה? מי יהיה השורד האחרון? האם הם ישארו ביחד עד הגמר או שהוא יבגוד בברית שלהם? אין דבר יותר כיף מלראות מה יעלה בגורלו של המתמודד בתוכנית, להתבאס שהמתמודד האהוב עלייך מודח, לפחד בשבילו ולשמוח שמתמודד שלא אהבת הודח.
עוד מאפיין חשוב זה שהמתמודדים הם אנשים אמיתיים, הם לא שחקנים, הם לא מגלמים דמות אחרת - הם מציגים את עצמם, בין אם זה בן אדם מוכר לבין אדם זר שהכרנו הרגע.
עוד מאפיין שתורם להנאה של הצפייה בתוכנית זה שאין תסריט. לרוב מה שרואים זה אמיתי, מה שבאמת קרה בלי שאמרו להם לפני.
פעולות הדמויות והתגובות להן הן ספונטניות. אמנם יש חוקים ברורים שלפיהם מתנהלת התכנית, והם מוכתבים על ידי צוות ההפקה - אך זה לא מוכתב מילה במילה והרוב קורה בלי התערבות מההפקה. האירועים משודרים בסדר עלילתי, יש הקשר לכל סצנה שרואים.

הישרדות זאת תוכנית תחרותית שלוקחת מספר אנשים ומחלקת אותם לשתי קבוצות, אחת נגד השנייה- הקבוצה שמנצחת במשימות נשארת במשחק, הקבוצה השנייה מדיחה את אחד המתמודדים ובכך מחלישה את הקבוצה.
האושר של השורד האחרון יושג רק אחרי ששאר האנשים יכשלו, מי שחזק שורד והחלש מפסיד.
התפיסה החברתית של תוכנית הריאלטי היא תפיסת "משחק סכום אפס" – אתה לא יכול להפוך למנצח, אלא אם כן אתה גורם לאחרים להפסיד גם אם זה באמצעות רמאות והונאה.
הקהל אוהב לראות אנשים מתחרים אחד בשני, לראות מי יותר טוב, מי יותר חזק.

בתוכניות הריאלטי יש הרבה חידוש והפתעה. אמנם לא בפורמט עצמו אבל יש רעיונות חדשים כל הזמן, למשל ב2024 עונה חדשה של הישרדות יוצאת בגרסת משפחות. אותו פורמט, אותו משחק אך בצורה יותר מעניינת, יותר סכסכנית ומעניינת.

הקהל צופה ומציץ לחיים שנבנו להם, חודרים לחייהם הפרטיים של המשתתפים. דבר זה יוצר עניין גדול אצל הקהל.
המושג ״מציצנות מתוּוכת" היא צריכת מידע על חייהם האמיתיים של אחרים, שכרוכה לרוב בחדירה לפרטיותם, באופן חד-צדדי, בדרך כלל למטרות בידור, באמצעות התקשורת. המציצנות המתווכת חוסכת את חוסר הנעימות ומאפשרת גישה קלה לפינות הפרטיות והאינטימיות ביותר של המתמודדים.

.המאפיין אולי הכי חשוב שלא ציינתי עדיין זה המטרה של תוכניות הריאלטי, לבדר את הצופים.

אנשים צופים בתוכניות כמו הישרדות מכמה סיבות, שעונות על צרכים פסיכולוגיים קוגניטיביים שונים:

1. צרכים קוגניטיביים: הישרדות מציעה חוויות של אסטרטגיה, חשיבה טקטית, ותכנון לטווח ארוך – המשתתפים נאלצים לנווט בסיטואציות מורכבות ולגבש בריתות תוך כדי תחרות. הצופים נהנים לראות את ההתפתחות האסטרטגית, מה שמאתגר את החשיבה שלהם וגורם להם לבחון את ההחלטות ולהשוות אותן לאלו שהם עצמם היו אולי בוחרים.

2. צרכים אסקפיסטיים: הישרדות מספקת לצופים בריחה מחיי היומיום. האי המרוחק, התנאים הקשים וההרפתקאות שהם חווים הם רחוקים מאוד מהשגרה של רוב הצופים. זה מאפשר לאנשים “לברוח” אל עולמות חדשים ומרתקים, להרגיש שהם עצמם חלק מההרפתקה, ולשכוח לזמן מה מהמתחים שבחיים הרגילים.

3. צרכים רגשיים: הצופים מתחברים רגשית לדמויות השונות, שמביעות רגעים של חולשה, אומץ, מוטיבציה ומאבקים אישיים. החיבור הרגשי הזה מעניק תחושת אמפתיה כלפי המשתתפים, ורגעי הניצחון או הכישלון שלהם מעוררים אצל הצופים תחושות של הזדהות והתרגשות.

4. צרכים חברתיים: הצפייה בהישרדות היא לעיתים חוויה חברתית, שדרכה אנשים מקיימים שיחות ודיונים על התוכנית, מדברים על בחירות של המתמודדים ועל מה הם היו עושים. זה יוצר תחושת שייכות ומאפשר לצופים לגבש דעות ולהביע רגשות משותפים עם אחרים.

רב-תרבותיות הוא מושג שמתאר מצב שבו מתקיימים מגוון של תרבויות, ערכים, מסורות ושפות באותה סביבה חברתית, עם כבוד לשונות והכרת התרבויות השונות. בגישה רב-תרבותית יש חשיבות לגיוון השונה, והיא מאפשרת לחברה ליהנות מהשפעות תרבותיות שונות ולחזק את ההבנה והכבוד ההדדי בין הקבוצות.

פוליסמיות הוא מושג המתאר את ריבוי המשמעויות שנושא מסוים יכול לקבל. כלומר, טקסט, תוכנית טלוויזיה, או סמל יכולים להתפרש באופן שונה על ידי אנשים שונים בהתאם להקשר, רקע אישי, תרבותי וחברתי. הפוליסמיות מאפשרת להעניק משמעות מגוונת לתכנים ובכך ליצור חוויית צפייה שונה ומגוונת יותר.

1. רב-תרבותיות בהישרדות:
• בתוכנית משתתפים לעיתים קרובות אנשים מרקעים שונים – אתניים, דתיים, מגדריים ותרבותיים. התוכנית חושפת את הצופים לנקודות מבט מגוונות, למנהגים ולערכים שונים שמייצגים המשתתפים.
• הסיטואציות השונות מעודדות את המשתתפים לעבוד יחד ולהתמודד עם האתגרים למרות ההבדלים התרבותיים ביניהם, מה שמציג בפני הצופים אתגרים של רב-תרבותיות במצבים של הישרדות ותחרות.
• הצופים יכולים להיחשף לנקודות מבט מגוונות ולחוות את הטוב שבגיוון התרבותי, מה שתורם ליותר סובלנות והבנה כלפי האחר.

2. פוליסמיות בהישרדות:
• כל צופה יכול לפרש את התוכנית בצורה שונה. יש כאלה שמפרשים אותה כתחרות אסטרטגית ויש כאלה שרואים בה תכנית של הישרדות פיזית ונפשית. אחרים מתמקדים דווקא בהיבטים החברתיים או בערכים המוסריים שמתקיימים במהלך התוכנית.
• גם ההתנהגויות של המתמודדים יכולות להיות מפורשות בדרכים שונות: פעולה מסוימת יכולה להיתפס על ידי אחדים כ”תחבולה” ו”תחמנות”, בעוד שאחרים יראו בה “תעוזה” ו”אסטרטגיה”.
• הפוליסמיות הזו יוצרת מגוון של תגובות ופרשנויות אצל הצופים ומאפשרת חוויה אישית שונה לכל אחד ואחת, בהתאם לרקע, לתפיסות ולערכים האישיים שלהם.

הישרדות היא תוכנית רב-תרבותית בכך שהיא מציגה אתגרים בין-תרבותיים וסיטואציות מגוונות מבחינה חברתית, והיא פוליסמית בכך שכל צופה יכול לייחס לה משמעויות שונות בהתאם לפרשנות האישית שלו.

בהישרדות, נבחרות לעיתים קרובות קבוצות מגוונות מבחינה דתית, אתנית, גילאית, ומגדרית, כל קבוצה מקבלת ייצוג שונה בהתאם לאופן הצגת הדמויות ולתפיסות התרבותיות של התוכנית. הנה כמה קבוצות שמיוצגות לעיתים קרובות בהישרדות והייצוג שלהן.
הייצוגים בהישרדות אמנם מגוונים, אך לפעמים מתקבעים בהם סטריאוטיפים חברתיים ומגדריים. מצד שני, הפלטפורמה מאפשרת גם הצגת דמויות מורכבות, שמאתגרות את הסטריאוטיפים ומעניקות במה לחוויות אישיות וייחודיות.

תיאוריית “מרכז ופריפריה” של אלי אברהם בוחנת את האופן שבו מיוצגות קבוצות חברתיות שונות במדיה, תוך התמקדות בהבדלים בין קבוצות שממוקמות ב”מרכז” החברה לבין אלה שב”פריפריה”. המרכז כולל לרוב קבוצות בעלות מעמד גבוה, השכלה, השפעה תרבותית וחברתית, ולעומתן, הפריפריה כוללת קבוצות מוחלשות יותר, כמו קבוצות מיעוטים, מעמדות נמוכים, ולעיתים אוכלוסיות המרוחקות גיאוגרפית ממרכזי הכוח.

בתוכניות כמו הישרדות, תיאוריה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה דרכים:

1. בחירת המשתתפים:
• פעמים רבות המשתתפים בתוכניות הריאליטי מגיעים ממגוון מעמדות, אך יש נטייה להעדיף משתתפים שמייצגים את “המרכז” – משתתפים משכילים, בעלי תדמית מצליחה ויכולת התבטאות רהוטה.
• כאשר בכל זאת משתתפים נבחרים מהפריפריה החברתית או הכלכלית, הם עשויים להציג סיפור חיים ש”מדגיש את השונות” שלהם, כגון רקע כלכלי קשה, בעיות חברתיות או חוויות של אפליה, כדי ליצור נרטיב דרמטי.
2. האופן שבו מוצגות דמויות מהפריפריה:
• דמויות שמייצגות את הפריפריה החברתית, כמו בני מיעוטים או משתתפים ממעמד כלכלי נמוך, מוצגות לעיתים קרובות כדמויות עם “סיפור אישי קשה” או “מורכב”, ובכך עוסקים בהיבטים הפגיעים של חייהם יותר מאשר ביכולותיהם או אסטרטגיותיהם במשחק.
• משתתפים מהפריפריה עשויים להיות מוצגים גם כדמויות אותנטיות, עקשניות, “שורדות” בקשיי היומיום – דימויים שמחמיאים להם במידה מסוימת אך גם תורמים להעמקת התפיסה לפיה הם אינם חלק מ”המרכז” הנורמטיבי.
3. שעתוק סטריאוטיפים:
• פעמים רבות, דמויות מהפריפריה מתויגות באמצעות סטריאוטיפים שמעמיקים את הפער בין המרכז לפריפריה. לדוגמה, משתתפים ממוצא אתני מסוים עשויים להיות מתוארים כ”חמים” או “נאמנים”, אך גם כמי שמתקשים בניהול משחק אסטרטגי או בקבלת החלטות.
• סטריאוטיפים אלו מחזקים את הרעיון שהמרכז מייצג את הנורמה והאידיאל, בעוד הפריפריה מייצגת שונות או חריגה כלשהי.
4. היחסים החברתיים בין משתתפים מ”המרכז” ו”הפריפריה”:
• בתוכנית הישרדות, היחסים בין משתתפים ממרכז החברה לבין משתתפים מהפריפריה עשויים להדגיש את ההבדלים התרבותיים והחברתיים ביניהם. למשל, נוצרות דינמיקות שבהן המשתתפים מהמרכז מצטיירים כמתוחכמים או אסטרטגיים, בעוד שמשתתפים מהפריפריה עשויים להיות מוצגים ככנים וישירים יותר, אך גם כמי שנופלים בקלות לפגיעות חברתית.
• היחסים בין המרכז לפריפריה משמשים לרוב ליצירת קונפליקטים, דבר שמוסיף לדרמטיות של התוכנית, אך עשוי גם להנציח את ההבדלים החברתיים ואת הפערים בין הקבוצות.

בקצרה, תיאוריית “מרכז ופריפריה” של אלי אברהם ניכרת בתוכניות כמו הישרדות דרך האופן שבו המשתתפים מיוצגים בהתאם לרקע החברתי והתרבותי שלהם, בחיזוק סטריאוטיפים, וביצירת קונפליקטים בין דמויות מהמרכז לבין דמויות מהפריפריה.

הקטע הזה הוא בין הסצנות הזכורות ביותר לי בעונה הזאת של הישרדות. הסצנה הזאת מראה בדיוק את הדילמה כמתמודד בהישרדות והתוצאה שלה. מאיה קיי הודחה על ידי בן הזוג שלה, החברה הכי טובה שלה ובן הברית שלה - אפשר לומר שהיא אפילו נבגדה על ידם. כאן עולה השאלה האם הם עברו את הגבול בין משחק לבין אנושיות? אני אישית לא יכולה לדמיין בכלל את ההרגשה שהיא חוותה באותו רגע, את הבלבול שהיא חשה. היא בעצמה אמרה שהיא מרגישה שכל מה שקרה עם בן זוגה למשל (טל מורד) היה מזויף, ואפשר להבין אותה. איך היא יכולה להאמין למילה שהוא אמר לה כשבפועל מאחורי הגב הוא היה בעד מהלך שידיח אותה מהמשחק ? בידיעה שזה יפגע בה. בידיעה שזה לא בהכרח הדבר ״הנכון״ לעשות.
הקטע הזה ספציפי לא מתקשר לסוגיות חברתיות שעומדות על ספר היום בחברה ההישראלית, אבל הקטע הזה בהחלט יכול לעורר תגובות רגשיות של כעס, הזדהות ועצבות.

תוכניות המבוססות קהל (תוכניות אינטראקטיביות), בהם הקהל ממלא תפקיד משמעותי בהדחות, וקידום מועמדים מתוכנית אחת לבאה. תוכניות אלו משודרות במקרים רבים בשידור ישיר בפני קהל באולפן, המגיב לשידור ולמתרחש על הבמה ותגובותיו הם חלק מהתוכנית. עבורם ועבור הקהל בבית, פונים המשתתפים, המנחה וההפקה בכללה, בקריאה להשתתפות פעילה בתוכנית.

האח הגדול זאת תוכנית תחרותית שלוקחת מספר אנשים ושמה אותם בבית אחד. מכריחה אותם ללמוד לחיות אחד עם השנייה , להסתדר ולהתחשב בכולם במטרה להישאר הדייר האחרון בבית.
בתוכניות הריאלטי יש הרבה חידוש והפתעה. אמנם לא בפורמט עצמו אבל יש רעיונות חדשים כל הזמן, למשל ב2024 עונה חדשה של הישרדות יוצאת בגרסת משפחות. אותו פורמט, אותו משחק אך בצורה יותר מעניינת, יותר סכסכנית ומעניינת.

הצפייה ב״האח הגדול״ עונה על צרכים רבים בקרב הקהל, המתחלקים לתחומים קוגניטיביים, אסקפיסטיים, רגשיים וחברתיים.

צרכים קוגניטיביים: ״האח הגדול״ מאפשר לצופים לבחון התנהגויות ודינמיקות בין המשתתפים. דבר שמפתח את סקרנות הקהל ומספק הבנה על יחסים בין דייר לדייר אחר ועל קונפליקטים חברתיים. אנשים נמשכים לנתח את מערכות היחסים בבית, לנבא את תגובות המשתתפים ולבחון את גבולות הסבלנות והסובלנות.

צרכים אסקפיסטיים: חוויית הצפייה ב״האח הגדול״ היא זו שמאפשרת לצופים לברוח מהשגרה היומיומית ולהתמסר למציאות אחרת, שבה משתתפים מתמודדים עם מצבים אינטנסיביים, ריבים וחברויות חדשות. הבריחה הזו מעניקה להם תחושת ניתוק מהבעיות האישיות שלהם, לפחות לכמה שעות.

צרכים רגשיים: ״האח הגדול״ נוגע ברגשות הצופים דרך סצנות שמחות, מרגשות, ומלאות מתח. מה שמאפשר להם לחוות את העליות והירידות של החיים בדרכים דרמטיות ובטוחות, דרך דמויות של אחרים.

צרכים חברתיים: התוכנית יוצרת בסיס לשיחות בין חברים ובני משפחה, שמביעים את הדעות שלהם על המשתתפים והאירועים בבית. צפייה משותפת בתוכנית יכולה גם ליצור תחושת שייכות, כשאנשים מדברים על אותו תחום ומתעניינים באותו הנושא.

השילוב של גורמים אלה מסביר למה ״האח הגדול״ מצליח להחזיק קהל נאמן לאורך זמן ולהפוך לאחת מתוכניות הריאליטי הפופולריות והמוצלחות בעולם.

רב-תרבותיות מתארת מצב שבו מתקיימות יחד תרבויות שונות בתוך חברה אחת, כשקיימת הכרה והערכה של גיוון תרבותי. ברב-תרבותיות יש ניסיון לשלב את התרבויות באופן שוויוני, כך שכל אחת מהן יכולה לשמור על זהותה מבלי לשנות דבר ועדיין להשתלב.

פוליסמיות זה בעצם יכולת של טקסט, ביטוי או תוכן להיקרא ולהתפרש בכמה דרכים שונות על ידי קהלים שונים. טקסטים פוליסמיים מאפשרים פרשנויות מגוונות לפי השקפת עולמו, התרבות או החוויות של כל צופה.

תוכנית כמו האח הגדול מציעה פלטפורמה רב-תרבותית וגם פוליסמית, בזכות המאפיינים הבאים:

רב-תרבותיות: התוכנית כוללת לרוב משתתפים ממגוון רקעים חברתיים, כך שהיא משקפת את השוני החברתי הקיים. דמויות מרקעים שונים משתתפות בתוכנית, והקונפליקטים או החברות ביניהם מייצרים דיון על קבלת האחר ועל הנורמות החברתיות. דרך דינמיקות בין המשתתפים, הצופים נחשפים לנקודות מבט מגוונות ולתרבויות שונות, מה שמספק אפשרות לקהל הרחב להתחבר או להזדהות עם משתתפים בעלי רקע דומה לשלהם.

פוליסמיות: התוכנית מציגה מצבים יומיומיים ותגובות שונות של אנשים שונים למצבים, והפרשנות לתגובות ולמניעים של המשתתפים יכולה להשתנות מצופה לצופה. כל צופה עלול לראות את אותו אירוע באופן שונה – חלק עשויים לפרש התנהגות של משתתף כאותנטית ואמיתית ואחרים כמניפולטיבית וצבועה. הפוליסמיות מאפשרת לכל אחד להשליך את ערכיו ותחושותיו על התוכנית.

היבטים אלו הופכים את האח הגדול לתוכנית שמספקת לא רק בידור, אלא גם מרחב לדיון על תרבות, זהות ונורמות חברתיות מתוך גישה פתוחה לשוני שקיים.

ב-אח הגדול, מיוצגות לרוב קבוצות מגוונות בחברה, כאשר כל עונה מכוונת להציג מגוון תרבותי, חברתי וכלכלי רחב. עם זאת, הייצוג של קבוצות שונות אינו תמיד שוויוני ולעיתים עשוי להיות סטריאוטיפי או מעורר מחלוקת. להלן מספר קבוצות המיוצגות בתוכנית והאופן שבו הן מיוצגות:

1. מוצאים אתניים ועדתיים: משתתפים ממוצאים שונים, כמו מזרחים, אשכנזים, עולים חדשים ויוצאי עדות מזרח תיכון וצפון אפריקה, מקבלים ייצוג המבליט את זהותם התרבותית. עם זאת, הייצוג עשוי לעיתים להתמקד במאפיינים סטריאוטיפיים כמו חום משפחתי, אופי ישיר, או דגש על מנהגים מסורתיים.
2. קהילת הלהט״ב: משתתפים מהקהילה הגאה מקבלים במה בשנים האחרונות, אך לעיתים הייצוג שלהם נע בין הצגה אותנטית לבין הדגשת מאפיינים מסוימים שנועדו ליצור עניין או לספק בידור לצופים. לעיתים נעשה שימוש בנרטיבים של מאבק או קושי, המייצגים את המורכבות של חוויות להט”ביות בחברה הישראלית.
3. קבוצות דתיות וחרדיות: משתתפים דתיים וחרדים מופיעים לא פעם בתוכנית, מה שמאפשר חשיפה רחבה יותר לקהל החילוני לדינמיקות וחוויות דתיות. עם זאת, לעיתים הם מוצגים בקונפליקט סביב אורח חייהם או ערכיהם, דבר שמספק לצופים הצצה על מתח בין-דתי ובין-ערכי בחברה.
4. אנשים עם מוגבלויות: ישנם מקרים שבהם משתתפים עם מוגבלויות משתתפים בתוכנית, מה שמעלה את המודעות לקבוצה זו ומאפשר שיח חברתי על שילוב והכלה. עם זאת, לעיתים התוכנית עשויה להשתמש בנרטיב הזה כדי לעורר רגשות חמלה או השראה בצורה מחושבת, ולא בהכרח מתוך כוונה להעלות מודעות.
5. מעמדות כלכליים שונים: מיוצגים משתתפים ממעמד כלכלי נמוך, בינוני וגבוה, אך לעיתים משתתפים ממעמד כלכלי נמוך עשויים להיות מוצגים ככאלה שמתמודדים עם אתגרים חברתיים, או כדמויות עם סיפור חיים מיוחד. תיאורים אלה מעוררים סימפטיה בקרב הצופים, אך לא תמיד מציגים את מכלול חייהם ותחושותיהם המורכבות.
6. צעירים ומבוגרים: לעיתים קרובות התוכנית כוללת משתתפים בגילאים שונים, מה שמאפשר למגוון גילאים למצוא דמויות להזדהות איתן. הדינמיקה הבין-דורית בין המשתתפים עשויה להבליט קונפליקטים או שיתופי פעולה בין-דוריים, מה שמוסיף עניין לצפייה.

באופן כללי, האח הגדול מציג קבוצות רבות ומגוון של קולות, אך לעיתים המסגרת הדרמטית של התוכנית יוצרת דימויים מסוימים שמשאירים על הצופה רושם חלקי או שטחי.

כיצד באה לידי ביטוי תיאוריית "מרכז ופריפריה" של אלי אברהם בתוכניות הריאליטי שבחרת.

תיאוריית “מרכז ופריפריה” של פרופ’ אלי אברהם עוסקת באופן שבו המרכז (מקומות או קבוצות בעלי השפעה כלכלית, פוליטית ותרבותית, כמו ערים מרכזיות ואוכלוסיות במעמד גבוה) והפריפריה (מקומות או קבוצות בעלי פחות כוח והשפעה, כמו אזורים מרוחקים ואוכלוסיות מוחלשות) מיוצגים בתקשורת ובתרבות.

במסגרת תכניות ריאליטי כמו האח הגדול, ההבחנה בין מרכז ופריפריה באה לידי ביטוי בצורות שונות:

1. ליהוק משתתפים: ההפקה נוהגת לליהוק משתתפים עם רקעים שונים כדי לייצג את גיוון האוכלוסייה, אך לרוב יש נטייה לבחור דמויות המתאימות לסטריאוטיפים של “מרכז” מול “פריפריה”. משתתפים מהפריפריה מוצגים לעיתים כמוחצנים או בעלי אופי “עממי”, בעוד משתתפים מ”המרכז” מוצגים כמחונכים, מודרניים ומתקדמים.
2. נרטיב ועריכת תוכן: עריכת התכנית יכולה להעצים את הניגודים בין דמויות מ”המרכז” לדמויות מה”פריפריה”, תוך הדגשת סגנון הדיבור, השפה, המראה והעמדות החברתיות השונות. כך נוצרת דרמה סביב ההבדלים התרבותיים, החברתיים והכלכליים, לעיתים בצורה המעצימה את הפערים.
3. הזדהות הקהל: על פי תיאוריית “מרכז ופריפריה”, צופים עשויים להזדהות עם דמויות המייצגות את הרקע התרבותי שלהם. תכנית הריאליטי יוצרת לעיתים קרובות מתח ועניין סביב הדמויות הנתפסות כ”אחרות” עבור קבוצות שונות, דבר שמחזק את תפיסות המרכז והפריפריה בתודעה הציבורית.

בסופו של דבר, האח הגדול עשויה לשקף את הדיכוטומיה בין מרכז לפריפריה ולעיתים אף להנציח אותה, בכך שהיא מציגה באופן מתמיד את ההבדלים בין משתתפים מרקע שונה – וכך גם מחזקת את ההשפעה של תיאוריה זו על האופן שבו הקהל תופס את ה”מרכז” ואת ה”פריפריה” בישראל.

פרק 16 עונה 6 - 2022

הקטע הזה הוא בין הסצנות הזכורות לי ביותר מהעונה הזאת של האח הגדול. בקטע הזה אפשר לראות עוד ריב שהתרחש בין טליה ושחף לדיאן, נתנאל ובר. הקטע הזה הוא קטע קשה לצפייה ובעיניי בין הקטעים המזעזעים שאפשר לשדר בתוכניות ריאלטי. אנשים מבוגרים מתנהגים כמו בריונים ונותנים לגיטימציה לילדים קטנים להתנהל ככה גם. מעבר לזה שהדיבור והשיח המזעזע הזה לא גונה על ידי שאר המתמודדים בבית (חוץ מאחד - שחף) גם המתמודדים שדיברו בצורה הזאת נשארו בבית האח הגדול ואפילו הרשו לעצמם לדבר ככה שוב למתמודדים אחרים.
ופה עולה השאלה, איפה הגבול נחצה? האם הוא לא נחצה כבר ממזמן? האם זה תקין לתת לזה לגיטימציה בשביל עוד קצת רייטינג בידיעה שילדים קטנים רואים את הסדרה הזאת. בעיניי ממש לא.
החלק הזה אינו מתקשר לסוגיות מרכזיות שעומדות על סדר היום בחברה ההישראלית אבל בהחלט מייצרת תחושת אי נעימות וזעזוע.