וידאיו קליפ

קליפים מוזיקליים

what was I made for?

.זמרת: בילי אייליש
כותבים ומלחינים: בילי אייליש ופיניאס אוקונל. שנה: .2023
."הקליפ: יצא כחלק מהפסקול של הסרט “ברבי

ניתוח הקליפ:

1. המסר הלשוני

• השיר מדבר על חיפוש עצמי, תהיות קיומיות, והתחושה של אובדן משמעות בעולם. דרך המילים, בילי מביעה בלבול וחוסר ביטחון בנוגע לתפקידה בחיים.
• דוגמה מהמילים:
‏“I don’t know how to feel, but I wanna try” – משקף רצון להתקדם למרות תחושת חוסר הוודאות.

2. אובייקטים חזותיים

• הקליפ מציג אובייקטים מינימליסטיים: שולחן, בובות קטנות, בגדים מיניאטוריים, ובילי עצמה לבושה בשמלה צהובה (צבע שמתקשר לדמות ברבי).
• הבגדים שהיא מעצבת ומסדרת מייצגים מאמץ ליצירת סדר ומשמעות בעולם כאוטי.

3. סמלים ודימויים

• השמלה הצהובה: מייצגת את ברבי, כתחפושת שמסתירה את המהות האמיתית של האדם. ייתכן שהיא מבקרת את הלחץ להיות מושלם לפי סטנדרטים חברתיים.
• הבובות והבגדים המיניאטוריים: סמל לקטנות ולחוסר השליטה של האדם בעולם גדול ממנו. הבובות מייצגות גם את הציפיות שהחברה שמה על נשים להיראות ולהתנהג באופן מסוים.
• הסערה בסיום הקליפ: יכולה להתפרש כמאבק פנימי על זהות ומשמעות, תוך חיפוש אחרי שלווה.

4. סיפור מאחורי השיר

השיר נכתב במיוחד עבור הסרט “ברבי” (2023), שבו ברבי עוזבת את עולם הפנטזיה שלה ומתחילה לשאול שאלות קיומיות כמו: “מי אני?” ו”מה המטרה שלי בעולם?”. בילי השתמשה בנושאים אלה כדי לבטא תחושות דומות שהיא עצמה חוותה בתהליך ההתבגרות וההצלחה שלה.

הקשר חברתי ותרבותי

• השיר והקליפ נוגעים בסוגיות רחבות יותר של ייצוג נשי וסטנדרטים מגדריים, במיוחד בעולם שמכתיב לנשים כיצד להיראות ולהתנהג.
• הוא מתייחס ללחצים של החברה המודרנית, שמאלצים אנשים—ובמיוחד נשים—להתאים את עצמם לתפקידים וציפיות שאולי לא משקפים את האני האמיתי שלהם.

מסקנה

‏“What Was I Made For?” הוא שיר שמחבר בין המילים, הקליפ והמסר החברתי, ומעביר תחושה חזקה של חיפוש עצמי בתוך עולם מלא ציפיות ולחצים.

‎השיר והקליפ: “What Was I Made For”
‎ • זמרת: בילי אייליש (Billie Eilish)
‎ • כותבים: בילי אייליש ופיניאס או’קונל
‎ • שנה: 2023 (חלק מפסקול הסרט “ברבי”)

‎3. כיצד הקליפ משמש כסוכן חיברות?

‎הקליפ “What Was I Made For” של בילי אייליש משמש כסוכן חיברות בכך שהוא משקף תהליכים רגשיים, תרבותיים וחברתיים שעוברים על דור צעיר, בעיקר נשים.

‎ערכים ונורמות רגשיות וחברתיות:
‎ • חיבור לרגשות: הקליפ מעודד התבוננות פנימית והכרה ברגשות של בלבול, חיפוש עצמי ושבריריות, שהם חלק מהתבגרות והתמודדות עם העולם.
‎ • שאלות של זהות ותכלית: באמצעות מילים כמו “What Was I Made For?”, הקליפ מעלה לדיון שאלות אוניברסליות על משמעות החיים ותכלית אישית, נושא שמעסיק רבים בחברה המודרנית.
‎ • ייצוג חוויות נשיות: השיר והקליפ, בהיותם קשורים לסרט “ברבי”, נוגעים באופן מרומז בציפיות החברתיות מנשים, בייחוד בנוגע לתפקידי מגדר, תדמית וערך עצמי.

‎שינוי נורמות מגדריות:

‎הקליפ מדבר אל דור שמתמודד עם לחצים חברתיים ותפיסות מגדריות משתנות, תוך קריאה להכרה במורכבות של להיות אדם (ובעיקר אישה) בעולם הזה.

‎4. ניתוח הייצוג החברתי והמגדרי בקליפ

‎אופן הופעת הייצוג שבחרנו (מגדרי וחברתי):
‎ • ייצוג מגדרי:
‎הקליפ מתמקד בנשיות ובשבריריות הרגשית, ומציג נשים כנשמות רגישות המחפשות משמעות בעולם. השפה החזותית מצומצמת אך נוגעת ללב – בילי נראית לבושה בשמלה צנועה, שברירית, בסביבה מינימליסטית המתקשרת לאסתטיקה “נשית קלאסית” (בהשראת עולם הברבי).

‎ייצוג של דמויות וקבוצות חברתיות:
‎ • אחידות חזותית:
‎הקליפ מתרכז בדמות אחת בלבד (בילי אייליש), ולכן הוא לא מציג ייצוג מגוון של קבוצות חברתיות.
‎ • שונות חברתית ותרבותית:
‎אין ייצוג ברור של מיעוטים, אנשים מבוגרים או קבוצות מוחלשות, דבר שמצמצם את תחושת הכלליות של המסר.

‎היבט של הכחדה סימבולית:
‎ • היעדר קבוצות חברתיות:
‎הקליפ לא מציג גיוון חברתי: אין ייצוג של אנשים ממוצא שונה, מגזרים מוחלשים, או מבוגרים. הוא מתמקד בדמות אחת בלבד, המייצגת בעיקר את הדור הצעיר והלבן.
‎ • סטנדרטיזציה של יופי:
‎השימוש בבילי אייליש כמייצגת אידיאל של יופי רך, פשוט ונקי משקף דימוי אוניברסלי מסוים, אך גם מנרמל אותו, תוך הדרת אנשים עם מראה שונה.

‎מסרים חברתיים ומחאתיים:
‎ • הקליפ והשיר מהווים מחאה שקטה נגד תפקידי מגדר מסורתיים והלחץ להיות מושלמת. הם עוסקים בכאב ובשאלות שמעסיקות נשים בעידן המודרני, במיוחד סביב נושאים של ציפיות חברתיות, זהות עצמית ומשמעות חיים.
‎ • הוא משמש כלי לחשיבה ביקורתית על סטריאוטיפים נשיים, במיוחד בהקשר של תרבות “ברבי” שנחשבת לעיתים כמייצגת נשיות אידיאלית אך בלתי מושגת.

‎סיכום:

‎בעוד שהקליפ “What Was I Made For” מעורר רגש ומציג שאלות עומק על זהות ומגדר, הוא מתמקד בעיקר בחוויות של אישה צעירה מערבית. הוא אינו מציע ייצוג מגוון של קבוצות חברתיות, אך מצליח להעביר מסר אוניברסלי על שבריריות, חיפוש עצמי והצורך בשחרור ממוסכמות מגדריות וחברתיות.

תתארו לכם

.זמר: שלמה ארצי
.כותב/מלחין: שלמה ארצי
. השנה שיצא השיר/הקליפ: 2007

ניתוח הקליפ:

1. המסר הלשוני:

המסר המרכזי בשיר הוא חלום על עולם טוב יותר. ארצי מזמין את המאזינים “לתאר לעצמם” מציאות אוטופית, נטולת כאב ופחד, שבה שוררת אהבה, חופש ושמחה. מדובר במסר שמעודד אופטימיות, תקווה וחיבור אנושי. המילים פשוטות אך נוגעות, ומשדרות תחושה של הזמנה אישית לכל אדם לחלום ולחשוב על שינוי.

2. אובייקטים חזותיים ודימויים בטקסט:

בקליפ ישנו שימוש באובייקטים חזותיים שמתקשרים לרעיונות של חופש וטבע. לדוגמה:
• מראות של נופים פתוחים כמו ים, שדות ושקיעות.
• אנשים מחייכים שמתכנסים יחד או מתבוננים בשלווה.
• תמונות של ילדים ומשפחות, שמסמלות תמימות ותקווה לעתיד טוב יותר.

בטקסט השיר עצמו ישנם דימויים של “שלום עולמי”, “ים בלי סירות”, ו-“ילדים שלעולם לא מפחדים”. דימויים אלה מבטאים את החלום לעולם ללא מלחמות, ללא חששות, ומלא באהבה.

3. סמלים ומשמעותם:
• הטבע (ים, שדות) מסמל חופש, רוגע ואינסופיות.
• ילדים מסמלים תקווה, תמימות ועתיד טוב יותר.
• אור וצבעים בהירים בקליפ מבטאים את האופטימיות והרצון לשיפור.

הסמלים הללו קשורים לתרבות הישראלית ולרצון העמוק לשלום, במיוחד בהקשר של החברה הישראלית המתמודדת עם קונפליקטים ומאבקים.

4. הסיפור מאחורי השיר:

“תתארו לכם” הוא שיר שנכתב בתקופה שבה שלמה ארצי בחר להתמקד במסרים אוניברסליים של שלום, אהבה ותקווה. אף על פי שאין סיפור אישי מובהק מאחורי השיר, המסר נוגע בחיים היומיומיים של רבים בישראל ובעולם. ארצי בונה תמונה של מציאות חלומית ומשתמש בשפה פשוטה אך עוצמתית כדי לחבר את כל המאזינים לחלום הזה.

סיכום:

השיר והקליפ “תתארו לכם” מציעים שילוב בין מסר לשוני חזק ומלא תקווה לבין חזות שמעצימה את התחושות הללו. זהו ביטוי לתקווה אוניברסלית ולכמיהה לעולם טוב יותר, כשהוא נטוע עמוק בתרבות המקומית אך מדבר גם לקהלים גלובליים.

3. כיצד הקליפ משמש כסוכן חיברות?

הקליפ “תתארו לכם” פועל כסוכן חיברות בכך שהוא מעביר ערכים ונורמות חברתיות דרך מסרים חזותיים וטקסטואליים.
• חיזוק ערכים אוניברסליים:
הקליפ מדגיש ערכים של אהבה, שלום, תקווה ואחדות. הוא מזמין את הצופים לחשוב על חברה טובה יותר, עם דגש על שוויון, חופש ושיתוף פעולה.
• תפיסות חברתיות אוטופיות:
התיאורים בשיר והייצוגים בקליפ משרישים בקרב הצופים את התקווה לעולם ללא כאב, מלחמות או פחד.
• חיזוק תחושת קהילה:
המראות של אנשים שמחים, ילדים ומשפחות מדגישים את הקשר האנושי, את החשיבות של לכידות חברתית ואת השאיפה לחיים משותפים וטובים יותר.

4. ניתוח הייצוג החברתי והמגדרי בקליפ

אופן הופעת הייצוג שבחרנו (חברתי ומגדרי):
• ייצוג מגדרי:
הקליפ אינו מציג באופן ישיר סטריאוטיפים מגדריים, אך הוא מציג בעיקר דמויות סטריאוטיפיות של גברים ונשים “מושלמים” – צעירים, מחויכים, מאושרים ורגועים.
אין ייצוג רב-גוני של מגדרים או תפיסות שונות של נשיות וגבריות.
• ייצוג חברתי:
הקליפ מתמקד באוכלוסייה צעירה ובריאה, ולא מציג קבוצות מוחלשות או שונות כמו מבוגרים, שמנים, נכים או מיעוטים בצורה משמעותית.

קבוצות חברתיות שאינן מיוצגות או מיוצגות באופן מועט/סטריאוטיפי:
• מבוגרים וקשישים: כמעט ואין ייצוג לאוכלוסייה מבוגרת בקליפ, שמדגיש אסתטיקה של נעורים ושמחה.
• מיעוטים אתניים: חסר ייצוג של מזרחים, ערבים או קבוצות פריפריאליות, מה שיכול להוות הכחדה סימבולית של המגוון החברתי בישראל.
• שמנים או בעלי מוגבלויות: גם קבוצות אלה אינן נוכחות בקליפ, שמשדר אידיאליזציה של מראה חיצוני ובריאות פיזית.

סטריאוטיפים והקשר תרבותי:

הקליפ נשען על אסתטיקה אוניברסלית של אושר ושלמות, שיכולה להרגיש מרוחקת מהמציאות המורכבת של החברה הישראלית. הוא מבטא יותר אוטופיה מאשר מייצג את כלל החברה.

הקשר מחאתי:

למרות שהשיר לא מציג מחאה במובן הפוליטי או החברתי הישיר, אפשר לראות בו מחאה עדינה נגד מציאות של מלחמות, פחד וחוסר תקווה. הוא קורא לחלום על עולם טוב יותר, מה שמרמז על הצורך לשנות את המציאות הקיימת.

סיכום:

בעוד שהקליפ מעביר מסר אוניברסלי ומעורר השראה, הוא מייצג באופן מוגבל מאוד את המגוון החברתי והמגדרי בישראל. הקבוצות הלא מיוצגות – כמו מבוגרים, מיעוטים או אנשים שאינם עומדים בסטנדרטים אסתטיים – נותרים מחוץ לתמונה האידיאלית, מה שמצמצם את כוחו של הקליפ כסוכן חיברות לכלל האוכלוסייה.

my name is

.זמר: אמינם (Eminem)
כותב/מלחין: מרשל מאת’רס (Eminem), ד”ר דרה .(Dr. Dre)
שנה שיצא השיר/הקליפ: .1999

ניתוח הקליפ:

המסר הלשוני:

השיר עוסק בזהות של אמינם (אקא סלים שיידי, הדמות האלטר-אגו שלו). דרך מילים חצופות, סאטיריות ושנונות, אמינם מציג את עצמו כ”אנטי-גיבור” של תרבות הפופ. הוא לועג למוסכמות חברתיות, לנורמות מגדריות ולדמויות מפורסמות, ובכך מגדיר מחדש את מקומו בעולם המוזיקה. המסר הבולט הוא התנגדות למסגרות חברתיות ומרד במוסדות.
אובייקטים חזותיים ודימויים בטקסט:
• דמויות וסצנות קומיות:
הקליפ מלא בסצנות מוקצנות שבהן אמינם משחק דמויות שונות, כמו מורים, רופאים, ופוליטיקאים. זה מדגיש את הניסיון של האמן ללעוג לתפקידים חברתיים ולסטראוטיפים.
• רקע צבעוני ומוקצן:
האסתטיקה בקליפ כוללת צבעים עזים וסצנות סוריאליסטיות שממחישות את האבסורדיות של החברה.

סמלים ומשמעותם:
• הדמות של “סלים שיידי”:
מסמלת את הצד המרדני והביקורתי של אמינם.
• תפאורה גרוטסקית וסוריאליסטית:
מבטאת את הלעג שלו כלפי עולם המיינסטרים ותרבות הפופ.
• דמויות סטריאוטיפיות:
כמו המורה הקשוחה או הפוליטיקאי המשעמם – מסמלות את המוסדות שמהם אמינם מתרחק.

הסיפור מאחורי השיר:

השיר היווה פריצת דרך עבור אמינם והכניס אותו לתודעה העולמית. הדמות “סלים שיידי” נוצרה כדי לתת לו קול לביקורתיות והסאטירה שלו על החברה, החיים האישיים שלו והמערכת התרבותית האמריקאית.

3. כיצד הקליפ משמש כסוכן חיברות?

הקליפ משמש כסוכן חיברות בכך שהוא:
• מעביר מסרים של אנטי-ממסדיות: הוא מלמד צופים לחשוב בצורה ביקורתית על מוסדות כמו חינוך, פוליטיקה ותרבות פופ.
• משקף בעיות חברתיות: דרך הומור • חיזוק ערכי מרד והתנגדות: הקליפ מציג דמות שמתנגדת לסטנדרטים החברתיים ולתכתיבים של תרבות הפופ, מה שמעודד את הקהל (בעיקר צעירים) לשאול שאלות על מקומם במבנים החברתיים ולערער עליהם.

4. ניתוח הייצוג החברתי והמגדרי בקליפ

אופן הופעת הייצוג שבחרנו (ייצוג חברתי ומגדרי):
• ייצוג מגדרי:
הקליפ מציג בעיקר גברים (אמינם עצמו בכמה דמויות), ולעיתים נשים מוצגות בתפקידים סטריאוטיפיים. הנשים מופיעות בדרך כלל כדמויות קומיות או מוגחכות, כמו המטפלת או הסטודנטית המרוחקת. התפקידים שלהן מוגדרים בעיקר כתגובה לפעולותיו של אמינם, ולא כדמויות עם עומק או נרטיב עצמאי.
• ייצוג חברתי:
הקליפ מציג מגוון דמויות סטריאוטיפיות מתוך החברה האמריקאית – מורים, פוליטיקאים, סלבריטאים ואנשי מעמד בינוני. כל הדמויות מוקצנות, מה שמדגיש את הביקורת על מוסדות ותפקידים חברתיים.

קבוצות חברתיות שאינן מיוצגות או מיוצגות באופן סטריאוטיפי:
• מיעוטים אתניים:
הקליפ מתמקד בעיקר בדמויות לבנות, דבר שיכול לשקף את חוויותיו של אמינם עצמו כראפר לבן בעולם שמזוהה לרוב עם התרבות האפרו-אמריקאית.
• נשים:
כאמור, הנשים מוצגות לרוב בצורה שטחית או מוגחכת. הן ממלאות תפקידים סטריאוטיפיים ללא פיתוח נרטיב עצמאי.
• אנשים מבוגרים:
הדמויות המבוגרות בקליפ (למשל, המורה או הרופא) מוצגות כדמויות משעממות, חסרות יצירתיות ונלעגות, מה שמחזק את המסר של מרד בדור הישן והממסדי.

סטריאוטיפים והכחדה סימבולית:
• הקליפ מתמקד בנעורים, הומור מוקצן ותרבות הפופ, כך שקבוצות כמו מבוגרים, מיעוטים אתניים או אנשים שאינם תואמים את “האידיאל” התרבותי (כמו אנשים שמנים או בעלי מוגבלות) כמעט ואינם מיוצגים.
• הוא מציב את אמינם כנציג של “האדם הפשוט” (אך הגאון), תוך כדי שהוא מלעיג קבוצות ממסדיות.

מסרים חברתיים ומחאתיים:
• הקליפ מהווה כלי מחאה נגד התרבות הפופולרית והדרישות החברתיות לצייתנות ומושלמות.
• המסר המרכזי הוא התנגדות למוסדות שדורשים להתאים את עצמך לסטנדרטים, עם קריאה לביטוי אישי חופשי ולשבירת מוסכמות.

סיכום

הקליפ “My Name Is” משמש כיצירה סאטירית ומחאתית המאתגרת את הנורמות החברתיות והמגדריות. אמנם הוא מצליח להעביר מסרים של מרד, חופש וביקורתיות, אך הוא עושה זאת תוך שימוש בסטריאוטיפים ובהכחדה סימבולית של קבוצות מסוימות (בעיקר נשים, מיעוטים ומבוגרים). כך, הקליפ מייצג בצורה חזקה את קולו של דור צעיר ומרדני, אך אינו מצליח להציג את המגוון והמורכבות של החברה כולה.

השוואה:

קליפים משנות ה-90, כמו “My Name Is” של אמינם, הם פרובוקטיביים, בוטים, ולעיתים קרובות עסוקים בהתרסה נגד מוסכמות חברתיות. אמינם, לדוגמה, השתמש בקליפ הומוריסטי ופרובוקטיבי כדי לבקר דמויות פוליטיות ותרבותיות, כשהוא מדגיש את דמותו כראפר שמוכן לחרוג מהגבולות.

לעומת זאת, קליפים בשנים האחרונות, הם הרבה יותר מעודנים במובנים מסוימים בגלל הרגישות החברתית. כיום, היוצרים לוקחים בחשבון את ההשפעה הפוטנציאלית של הקליפים שלהם על קהלים שונים, בעיקר בגלל המדיה החברתית, שיכולה להפוך קליפ לשנוי במחלוקת במהירות. יש הרגשה של תחושת “זהירות” יותר גדולה, עם דגש על הכלה, רגישות חברתית, ונושאים כמו מודעות עצמית, ייצוג רב-תרבותי, ושוויון.

רפלקציה:

בזירה הזאת ניתן להבין שקליפים הם לא רק סרטון אומנותי אלא גם כלי חברתי ותרבותי. הקליפ משמש כאמצעי להעברת מסרים חברתיים ומסחריים, ועם הזמן הוא הפך לכלי חזק לשינוי תודעה. למדתי על החשיבות של ייצוג, זהירות במסרים, והשפעת המדיה החברתית על תפיסת הצופים. הקליפים המודרניים משקפים את הערכים של החברה הנוכחית, כמו שוויון ופלורליזם, ומציעים שילוב של אמנות עם מסר משמעותי.

דילמות:

א. דילמת הגבול בין חופש ביטוי לפגיעה רגשית:
בקליפים, יש לעיתים קרובות קונפליקט בין הרצון להיות פרובוקטיביים לבין החשש מהעלבת קהל הצופים. דוגמה לכך היא הביקורת שקיבל אמינם על קליפים כמו “My Name Is”, שנראו ככאלה שמקטינים דמויות פומביות או נושאים רגישים. מצד שני, קליפים עכשוויים נוטים לעיתים “לצנזר את עצמם” כדי להימנע ממחלוקות.

ב. דילמת המסחור לעומת האותנטיות:
קליפים בעבר היו הרבה פעמים אמצעי לביטוי אומנותי טהור. כיום, רבים מהם מכוונים לשיווק מותגים או מוצרים בצורה סמויה, מה שמעורר ביקורת על כך שהמסר האמנותי “נמכר” לטובת רווח כלכלי. דוגמה לכך היא הקליפ של טיילור סוויפט “ME!”, שבו שזורים מסרים פרסומיים רבים.

לדוגמא,

בקליפ “ME!” של טיילור סוויפט, יש מספר מסרים פרסומיים המשלבים מותגים או רעיונות שיווקיים, ביניהם:
1. שימוש בצבעים וסגנון עיצובי: הקליפ משתמש בצבעים פסטליים ואסתטיקה פופית שמכוונת לקהל צעיר. העיצוב שימש גם להבלטת שיתופי פעולה מסחריים כמו אלה שנעשו בקידום מוצרי יופי ואופנה.
2. קידום עצמי: טיילור מכוונת את המסר של העצמה אישית בצורה שמחזקת את המותג האישי שלה כאמנית נגישה וחיובית.
3. רמיזות למוצרים: הקליפ כולל רמזים לשיתופי פעולה עם מותגים שאיתם טיילור עבדה, למרות שאין פרסום ישיר ברור.

ככה הקליפ לא רק משרת את השיר עצמו אלא גם את הצלחתו כחלק מקמפיין שיווקי רחב יותר.